נשירת שיער אחרי לידה

קשה למצוא נקודת התחלה. לשבת מול הדף הריק, מול חברה חדשה- ולחפש את הקצה של החוט שמרכיב את הסיפור שלך.

ואיכשהו, נדמה בכל זאת שיש התחלה. שתמיד אפשר למצוא התחלות.

וכמו בכל סיפור טוב, ההתחלה היא כשנולדים. במקרה הזה, כשנולדתי בפעם השנייה, כאמא. מילה שתמיד היתה מובנת מאליה כשקראתי לזו שהתחבאתי מתחת סינרה שנים- ונהייתה מאוד מורכבת כשניסיתי בעצמי להתפיח את החולצה המכופתרת שהתיישבה לה מאחורי המסך והיתה עסוקה בקריירה וזוגיות במשך שנים.

הסיפור של בני שיבדל לחיים ארוכים ושלי מתחיל הרבה לפני הלידה. מסתבר שאימהות נולדות עוד קודם. הצירים התחילו בערך שנתיים לפני הלידה, כשגיליתי לחרדתי שזה לא עומד להיות קל, ואפילו לא פשוט. בילינו א' ואני (בעצם, אני)- שנתיים בטיפולי פריון שהלכו והחמירו ונהיו קשים יותר ויותר, בריצות לרופאים, מעקבים, דקירות בלתי פוסקות- בעיקר אלו שבלב. אלו שמבשרים לך במשך שנתיים, חודש אחרי חודש, שהילד שלך- זה שאת מחכה לו, עוד יושב לו בין העננים עם החסידה ובוחר את הזמן שלו. היו ימים (ואולי בעיקר לילות) מאוד קשים של ספקות, שבהם פעמים רבות חשבתי שלי זה כבר לא יקרה. שהנס הפשוט הזה שקורה לאחרות בטעות- לא יגיעו אצלי גם במאמץ.

כמו שאת מבינה, התבדיתי. אחרי שנתיים של טיפולים, יום אחד- כשכבר כמעט ואיבדתי את המחשבה בלב שהנה הנה- זה עומד לקרות, קיבלתי את הטלפון המיוחל מהאחות. "מזל טוב- את בהריון!"..

לא היה גבול לשמחה. לדאגה. לחששות. ובעצם, נולדתי לאימהות כבר שם. כבר שם התחלתי להכיל, תרתי משמע, את פיצי. ילד מלאך ומושלם (ברור לך שאני אובייקטיבית לחלוטין, נכון?)- שהוא רק שלי. שמכבד אותי בכל יום בתפקיד החשוב של זו שהנשיקה שלה מעבירה את הכאב. שקורא לי במילה הכי פשוטה והכי מורכבת בשפה העברית. אמא.

ופה הדברים מתחילים להיות מורכבים.

כמו שהבנת עד כאן, סחבתי תיק לא פשוט על הגב. ופעם חברה אמרה לי שאסור לקנא באנשים. שלכל אחד יש תיק על הגב, ואולי פשוט אנחנו "התברכנו" בכך שגילינו את התכולה של התיק מוקדם בחיים, ואפשר להתמודד איתה. מסתבר שיש תיקים שמכילים עוד תיקים, ויש תיקים שאת בכלל לא יודעת שאת סוחבת איתך.

כי הכל עמד להשתנות.

החיים נראו והיו מאושרים. נולדתי- הגעתי לנקודת ההתחלה שלי, זו שאליה שאפתי כל כך להגיע ושהקרבתי לא מעט עבורה. הייתי אמא! ויותר מזה- א' ואני היינו משהו חדש לגמרי, גדול לא פחות. היינו משפחה. עכשיו זה היה "רשמי"- כבר לא היינו זוג. היינו משפחה, אבא אמא ופיצי, תא מורכב ומאושר. התפטרתי מעבודה שכבר מיצתה את עצמה ונכנסתי באושר רב לתפקיד החדש. האימהות עטפה אותי ואת פיצי, ופצחתי בחופשת לידה ארוכה שהיתה אמורה להמשך שנה. תקופה נפלאה וקשה ומאתגרת ומלאה בהמון צחוק, וגם לא מעט בכי (ובעיקר ממש מעט שינה) שבה התחלתי ללמוד דברים חדשים. על עצמי, על החיים. חופשה של שנה. היא נמשכה שלוש.

שלוש שנים עברו מאז ועד היום. פיצי כבר הרבה פחות פיצי, כבר מדבר וצוחק ורץ ונופל. ובדרך, איפשהו, נפלנו כולנו. ועכשיו שיא הנפילה.

שנה וחצי אל תוך החיים המשפחתיים החדשים גיליתי את התיק שאני באמת סוחבת על הגב. גיליתי שגם להיות אמא עומד להיות משהו אחר לגמרי ממה שחשבתי. ולהיות משפחה- טוב, גם זה כבר לא יהיה מה שחשבתי.

בדיוק עזבנו לחו"ל בעקבות עבודה, והיינו בפתח של עוד התחלה חדשה. של מימוש עצמי של שנינו- ואולי אפילו מימוש כלכלי שיעזור לנו לחזור לכאן לבנות את חיינו וביתנו בתנאים כלכליים קצת פשוטים יותר. עד שגיליתי, שאין לי משפחה. לא באמת. שהמשפחה שהיתה ביננו- בין א' לביני- שהיתה כל כך מקודשת לי, היתה בדיוק כזו. מקודשת כנראה רק לי. גיליתי בסדרה של תגליות שחלקן התערבות אלוהית וחלקן עורמה ובילוש שלא היה מבייש סוכן מוסד ממולח, שבעצם אני בכלל לא מכירה את מי שישן לצדי בלילה. אחד הפחדים הגדולים שלי התחיל לקרום עור וגידים ולייצר מציאות חדשה לגמרי, אחת ששום דבר לא הכין אותי אליה- עמדתי להיוולד שוב מחדש. והפעם כסוג לגמרי אחר של אמא- אמא חד הורית. מדויק יותר יהיה להגיד  אמא יחידנית (שלא ממש מבחירה).

plus500

קמתי ועזבתי. עזבתי מערכת חיים, עבודה, ארץ- וחזרתי הביתה. לישראל. למשפחה שממנה יצאתי. לאמא המקורית שלי שהפכה בינתיים לסבתא. א' קיבל החלטה לוותר עלי, על בנו, ועל אבהותו- ונשאר שם. ניתק כל קשר אתנו- ולמעשה נטש. כך שלא נשארתי עם מישהו שיהיה אב נוכח בחיים של פיצי, מישהו לחלוק אתו את השמחות והלבטים. נשארתי קרקס של איש אחד- אבא, אמא וכל השאר.

פיצי ואני נשארנו לבד. נשארנו ביחד. עם אמא/ סבתא, אחיות, אחיינים וחברות מדהימות שעוד תופסות אותי עכשיו בנפילה. נשארנו משפחה אחרת לגמרי מזו שתכננתי או רציתי, מזו שחשבתי שהיתה לי. נולדתי שוב לפני חודש.

אמא.

שעומדת לגלות איך נראים החיים האמיצים של בחירה באושר, באמת.

Share This Post
Have your say!
00

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

מעבר לסרגל הכלים