עכשיו קיץ, וכולם רוצים להתחפף מפה כדי להתרענן קצת ממזג האויר המטריד. אז כן, כולם מגיעים למשרד הפנים לחדש דרכונים. וכן, לא עזרה במיוחד העובדה שלפני שבוע הסתיימו עיצומים של עובדי המדינה ולכן הלחץ של יולי – אוגוסט על משרד הפנים היה קשה אפילו יותר השבוע. הגעתי חדורת אופטימיות למשרד הפנים בתל אביב, כי שמעתי ש"יש תור מיוחד לעגלות".. האמנם?
הגעתי בשעה 09:00, אמרתי לעצמי "בטח כולם מגיעים נורא מוקדם לפני העבודה, ואני מ'כפת לי? אני בחופשת לידה, אגיע ב – 09:00, ברגוע.. עד תשע כבר יקבלו את רוב האנשים שממהרים לעבודה, וחוץ מזה.. "יש תור מיוחד לעגלות!" בדיחה מ-ע-ו-ל-ה.
הגעתי, שאלתי את המאבטח איפה ה"תור לעגלות". הוא הסתכל עלי במין מבט מלא רחמים, או מלא זלזול, אחד מהשניים והצביע על תור ארוך ארוך שהגיע עד למעליות ל"קבלת מספר במודיעין". שוב הסברתי לו שאני אמא, הצבעתי על העגלה ואמרתי:"יש פה תור מיוחד לעגלות, תוכל להגיד לי איפה הוא נמצא"? המאבטח בשלב זה כבר סובב לי את הגב והתחיל לדבר עם מאבטח אחר. כאן הבנתי שאני בבעיה.
בלית ברירה נעמדתי בתור לקבלת מספר, עברה רבע שעה וניגשה אלי בחורה עם תינוק במנשא ואמרה לי:"את יודעת שיש פקידה מיוחדת לתינוקות?" אמרתי לה:"ידעתי! ידעתי שיש משהו מיוחד לעגלות!" היא אמרה:"בתור לקבלת מספר את חייבת לעמוד אבל אח"כ.. דרכך סלולה בשושנים, את ישר נכנסת בלי תור לעמדה של העגלות, בסוף המסדרון ימינה.." אוקי. נשמע טוב.
תוך חצי שעה (בלבד!) היה בידי מספר, התינוקת שלי כבר התחילה להתלונן על רעב, צמא, ריח לא טוב שנבע מאזור השרותים של משרד הפנים, ועומס כללי של אנשים דוחים שלא הפסיקו לשלוח ב"תור למספר" ידיים לידיים שלה, לרגליים שלה, ולפנים שלה "איזה מאמא" "איזה לחיים" איזה שמנמנה. טוב, גם את גברת לא ביאפרה..בואי נירגע עם הבדיחות על הפולקע של הילדה.
נכנסתי עם המספר בידי לסוף המסדרון ימינה. כל הפקידים שחלפתי על פניהם בדרך אמרו לי כששאלתי אותם איפה זה הפקידה "של העגלות":"לא יודעים על דבר כזה". כבר התחלתי לדאוג.. בסוף אחד הפקידים אמר לי:"צאי מהדלת בסוף המסדרון ותראי". יצאתי. חשכו עיני. הגעתי למסדרון המוביל למעליות, היה בו ריח נורא של עשן וסיגריות, הרי זה ברור. את ה"תור של העגלות" צריך לשים במסדרון של חדר העישון! שאם במקרה יש תינוקות מעשנים – שירגישו בנוח! ז-ו-ו-ע-ת ע-ו-ל-ם זה מה שיש לי לומר על ההתנהלות של משרד הפנים להורים עם עגלות שמגיעים למשרד הפנים. היו שם 20 הורים לפניי, והריח – זוועה. אחרי המתנה של 45 דקות שם, יצאתי. עם דרכון לילדה ועם טראומה.