מיכל דליות, נשים רבות לא יודעות כיצד לשלב את הבעל שלהן בטיפול בתינוק. איך אפשר בכל זאת לרתום את הבעל לעזרה ולהפוך אותו ליותר מעורב? קבלו את התשובות.
בחודשים ראשונים אחרי לידה איך אפשר לשלב את הבעל בטיפול בתינוק? הרי מרבית הטיפול, בעיקר אם האישה מניקה נעשה ע"י האישה וגם מרבית הגברים חוזרים מהעבודה מאוחר לרוב כשהתינוק כבר הולך לישון.
בחודשים הראשונים לאחר הלידה, לא רק שהבעל אולי חוזר מאוחר והאשה מניקה, אלא שבדרך כלל הוא גם טרם נקשר אל הרך הילוד. אמנם יש (מעט) גברים אשר מתאהבים בתינוקם מיד עם לידתו/ה, אך זה נדיר. לדעתי שילוב הבעל אמור לבוא ממנו, מהרצון שלו לתרום ולהרגיש חלק מהדבר הנפלא והחדש הזה שקורה בבית. גבר אוהב רואה את העייפות של בת זוגו, את החרדה שלה (אם היא קיימת), את חוסר הבטחון שלה וההתלבטויות שלה ולכן יש סיכוי שיציע לבד עזרה בדברים הקשורים לבית, ולא דווקא הקשורים לרך הילוד. כלים, כביסה, קניות, טיפול בילד הגדול, אוזן קשבת, סבלנות, מגע רך – זו יכולה להיות עזרה ממש חשובה. ואם בכל זאת רוצים לרתום אותו לטפול ברך הילוד אפשר לבקש ממנו שיחליף טיטול (רובם פוחדים לעשות זאת לפני שחבל הטבור נופל), שיחזיק את התינוקי לשיהוק, שיסתובב איתו על הידיים כדי להרגיע אותו. צריך לבקש ולהתמיד בזה וצריך גם לייצר מצב בו בן הזוג "חייב" לעשות זאת: להניח את התינוק בחיקו, לתת לו בקבוק ולבקש שיאכיל, להביא לו טיטול ולהגיד לו להחליף. אם הוא לא מציע – לדרוש!
בחודשים הראשונים אחרי לידה – איך אפשר למזער את התחושה של הבעל שהוא נדחק הצידה ואת רגשי הקנאה אל מול הרך הנולד שזוכה לכל תשומת הלב?
רגשות הקנאה ותחושת הדחייה של הבעל תלויים לגמרי בו. גבר שאינו מבין שכל המשאבים של רעייתו מופנים כרגע לתינוק – יש לו בעיה. והאמת? יש בעיה גם לבת הזוג. לקנא בתינוק? הרי יש פה יצור חסר אונים לחלוטין, שהוא בשר מבשרו, ויש כאן אשה לאחר לידה, שההורמונים שלה עוד לא מאוזנים, שהיא חרדה, שהיא מופתעת, שהיא עייפה ושהיא מתמודדת (כנראה לראשונה בחייה) עם תינוק התלוי בה באופן אבסולוטי. גבר אשר אינו מבין את זה, גבר אשר לא לוקח חלק בעצם ההוויה של חיים עם תינוק אלא מתרכז בעצמו ומתלונן שהוא נדחק – צריך לקבל עזרה מקצועית, או צריך לקבל על הראש. ברור שהם נדחקים בהתחלה ואם הם לא מבינים את הסיבה ולא מסוגלים לחכות בסבלנות עד שהבית יתאזן שוב – ליבי לאמא הצעירה.
במידה ואחרי לידה הבעל לא עוזר בבית וגם לא בטיפול בתינוק – איך האישה יכולה להתמודד עם זה? האם להעיר? האם להבליג?
אני נגד לסבול בשקט. רוב הגברים משתפים פעולה אם מבקשים מהם ואם ערים לקשיים שלהם (חבל הטבור, פליטות, החלפת טיטול, האכלה) אז לא מכריחים אותם לעשות דווקא את מה שהם שונאים. אם מתברר שיש לנו בבית גבר אשר לא תומך רגשית וגם לא עוזר באופן מוחשי ועדיין רוצים להשאר איתו – אזי יש להשלים עם זה ולהגיד בלב "זה הגבר שלי ואני מקבלת אותו עם המגרעות האלה" ואז אין מה לבוא בתלונות יותר. אי אפשר לגרום לאף אחד לעשות את מה שהוא לא רוצה, פשוט אי אפשר. אפשר לבקש, אפשר לכעוס, אפשר ללמד אבל בסיכומו של דבר אם הדבר יתבצע הרי זה מכיון שהשני שיתף פעולה. אם אין שיתוף פעולה ואנחנו מבינות זאת ומקבלות זאת, יש להבין שהמטלות נופלות על כתפינו, להפסיק לקטר (כי הרי זה גם לא יעזור) וללמוד להסתדר לבד.
מיכל דליות אשת חינוך ויועצת משפחתית – מנכ"ל מרכז מיכל דליות מרכז ייעוץ, הדרכה והכשרה
המידע מהווה את עמדתו של כותבו. האתר או כותב המאמר לא יהיו אחראים לכל תוצאה הנובעת מפרסום תוכן זה.
Pingback: הפסקת הנקה - איך יודעים מתי להפסיק להניק?