אז הנה אני, ניצבת בפני המיילדת בלידתי השניה. הרגע הועליתי לחדר לידה לאחר ש"רק" 9 שעות הסתובבתי עם צירים במיון יולדות איכילוב עד שהסכימו להעלות אותי לחדר לידה עם פתיחה של שתיים וחצי ס"מ וצוואר מחוק לחלוטין. אז אני מולה, כואבת ומתקפלת עם צירים כואבים (שכאמור, אני איתם רק 9 שעות.. משש בבוקר כאשר הגעתי למיון עד לרגע בו עמדתי מול המיילדת שקיבלה אותי בחדר הלידה בשעה 15:00). לצורך הסיפור נקרא למיילדת "סוזי" על מנת לא לפגוע בכבודה. היא נעמדת מולי, שניה לאחר שהוכנסתי לחדר לידה, ובמקום להציג את עצמה בצורה נעימה, לעודד אותי או לתמוך בי, אומרת לי בטון הכי שיפוטי שיש:"יש לך שתי אופציות, חמודה, ואת יכולה לבחור ביניהן, או שאת תשלטי בכאב, או שהכאב ישלוט בך". אוקי. זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע באותו רגע בו אני כבר מתה שפשוט יגיע המרדים עם האפידורל..
השתתקתי, ונורא רציתי לענות לה ולומר לה כמה שהיא חצופה ושתביא מהר מיילדת אחרת, שכן לא נראית לי בכלל הגישה שלה ושהיא ממש לא נחמדה. במקום זה, בלעתי את הרוק (בכל זאת, הייתי קצת תלויה בה באותו רגע), העלמתי את האגו הענק שלי, ואמרתי לה:"אוקי, את יכולה לעזור לי ולהדריך אותי איך כדאי שאנהג ברגע שמגיע ציר"? היא הייתה מבסוטית שנשברתי והורדתי אגו, וענתה:"בוודאי", והתחילה להסביר לי איך לנוע בזמן צירים. בעיקר אמרה לי להחזיק את הבטן, ולא להתכווץ אלא "לקבל את הציר באהבה".. נו, טוב.
כחצי שעה לאחר מכן, הפתיחה הייתה 3.5 והכאבים גדולים. המיילדת הציעה לי לבצע חוקן. חוקן?? איכס, אמרתי בלב, אבל כמובן שלמיילדת זה חשוב, שכן, היא מעדיפה להתקל בכמה שפחות נוזלי גוף במהלך הלידה. הסברתי לה שהתפניתי באופן טבעי לא מזמן, ושלדעתי אין צורך בחוקן. הסברתי גם שאני אשמח מאוד שהמרדים יגיע בהקדם לתת לי אפידורל. היא הסתכלה עלי בזלזול של מיילדות שמזלזלות בנשים שמבקשות אפידורל בפתיחה 3 או 4, כאילו שזו תחרות מי עומדת יותר טוב בכאבי הצירים, ואמרה לי:"אני בכל זאת חושבת שכדאי לך לעשות חוקן, תרגישי יותר בנוח במהלך הלידה ובשלב הלחיצות יהיה יותר קל". וואלה. כמעט והשתכנעתי. שאלתי כמה זמן ייקח הליך החוקן, היא אמרה שבאיזור חצי שעה, 40 דקות מכיוון שצריך להכניס איזשהו חומר לגוף ורק לאחר מכן הגוף מתנקה מעצמו. חישבתי זמנים, חישבתי תוך כמה זמן עברתי מפתיחה 2 לפתיחה 3.5 והתחלתי לפחד שהחוקן הזה יעלה לי באפידורל.
שיתפתי את "סוזי" בחששות, והיא אמרה "אין סיכוי שלא תספיקי אפידורל, כולה חצי שעה ואז נביא את המרדים". התלבטתי לשניה ביני לבין עצמי ופסקתי:"תביאי את המרדים עכשיו!" ו"סוזי" התחילה:"עכשיו הוא לא יגיע, אולי יגיע עוד מעט, אבל אחרי שתקבלי אפידורל לא תוכלי לבצע את החוקן, תהיי מרותקת למיטה.." "מממ… דה! לא ידעתי..! באמת? תביאי אותו עכשיו", אמרתי לה בתקיפות. הרגשתי שאם לא אהיה תקיפה, האפידורל לא יגיע..
היא הלכה וקראה למרדים. תוך 10 דקות כבר חוברתי לעירוי (צריך לקבל עירוי של ליטר לפני קבלת אפידורל), וכ – חצי שעה לאחר מכן קיבלתי את הזריקה המיוחלת והגעתי לעולם שכולו טוב. או כך חשבתי. לאחר חצי שעה נוספת התגברו הכאבים בצד אחד של הגוף ובצד השני לא הרגשתי דבר. קראתי למיילדת ואמרתי לה שבצד אחד הכל מורגש. היא אמרה לי שכרגע נקראו 2 המרדימים היחידים במשמרת לניתוחים קיסריים דחופים ושאינם זמינים. אוהו!!! איזה מזל היה שויתרתי על החוקן! אם הייתי שומעת בקולה עם החוקן – הייתי נשארת עם כאב בשני הצדדים. ביקשתי ממש יפה שברגע שאחד מהם מתפנה, שיגיע להזריק עוד חומר. לאחר 20 דקות נמצא מרדים נוסף תודה לאל (כבר הייתה פתיחה 9! מה שאומר שאם אכן היה פה חוקן בתמונה – האפידורל לגמרי היה נשאר מחוץ לתמונה!), הוא הוסיף עוד חומר, ולאחר כ – 10 דקות באמת הכל היה נפלא!
מיילדת נוספת שהגיעה למשמרת החליפה את "סוזי" לכמה דקות, נכנסה אלי לחדר, בדקה אותי ובטעות פקעה לי את שק מי השפיר. כמה דקות לאחר מכן הגיעה שוב "סוזי", הציצה לי שמה ואמרה שיש פתיחה 10 ושאוטוטו הילדה בחוץ. (נראה לי שהיא בעצמה לא האמינה למה שהיא רואה וחשבה שאהיה מהיולדות האלה שנתקעות המון זמן בחדר לידה, ושהאפידורל יתקע לי את הלידה ויאריך אותה..), הייתי בהלם איך תוך 3 שעות הלידה נגמרת, ואיך 9 שעות הסתובבתי עם צירים וכלום לא קרה.. בקיצור – 4-5 לחיצות בשלב זה הספיקו כדי שהילדה תישלף החוצה. מדהים. לידה קלה ונחמדה הייתה לי, בהחלט תיקון מהלידה הראשונה שנמשכה 24 שעות. אז חוקן או אפידורל? המלצה שלי מניסיון אישי בלידה שניה הדברים רצים מהר, ואם את בעניין של אפידורל – הקדימי לבקש את בואו של המרדים, ואל תתפתי להצעות חוקן שבאות מטעמן של המיילדות! ויבורך מי שהמציא את האפידורל, ואת החוקן – קצת פחות.
הכותבת היא אמא לשתיים, כשבועיים לאחר הלידה השניה.
