הגננת מתעקשת שלילד שלכם יש בעיה? });

הגננת מתעקשת שלילד שלכם יש בעיה?

4

האם הגננת של ילדכם אמרה לכם מתישהו שמשהו עם הילד שלכם לא בסדר אבל שהיא לא בטוחה מה? הפנתה אתכם למכון להתפתחות הילד ולא הבנתם מה היא רוצה? האם יש פער בין איך שהילד שלכם משחק בבית לבין איך שהוא משחק בגן? האם הגננת טוענת שהילד שלכם לא משחק עם חברים עדיין? שנראה שהוא בעולם שלו? מצורף מטה סיפור אישי של אמא לילד בן 3 ו – 10 חודשים שנמצא בגן עיריה בתל אביב שחשבה שכדאי שתשתף את הניסיון האישי שלה על תלונותיה של הגננת על הילד, ועל איך פעלה בנושא (ולא, הילד שלה לא אובחן כאוטיסט ולא בספקטרום..)

שלום לכל ההורים שקוראים, כתבה זו נכתבת ממקום אישי מאוד על מנת להכניס קצת שפיות למסכת ההפחדות שגננות כיום מכניסות להורים לראש. אז איך הסיפור שלנו מתחיל? עוד כשהילד היה בן שנתיים ובגן פרטי תפסה אותנו הגננת לשיחה ואמרה ש"משהו לא נראה לה". שאלנו כמובן מה הסיפור? והיא אמרה שהילד מתבודד הרבה, נראה שהוא "בעולם שלו", שהילד לא מסתכל כמעט בעיניים, לא משחק עם חברים בגן (חברים בגיל שנתיים?!) ולא מקשיב למה שמבקשים לעשות. (חוץ מלהגיד מפורשות את המילה "אוטיסט" היא אמרה הכל). אנחנו מצידנו חשבנו: "טוב, הוא רק בן שנתיים, למה היא מצפה בדיוק?". בכל מהלך השנה היא תפסה אותנו מדי פעם לשיחות להזכיר לנו ש"הילד לא כמו כולם ושכדאי שנבדוק". לא המליצה מה לבדוק, ואיפה לבדוק – העיקר, "לכו לבדוק", ברור. שאנחנו כבר נשבור את הראש מה לעשות – היא עשתה את שלה והתריעה. יופי. אז בדיקות שמיעה וראיה ישר עשינו, כי זה מה שממליצים תחילה לעשות אצל ילד שלא מקשיב למה שאומרים, וילד שנראה "מבודד" – ייתכן שהוא אכן מבודד כי אולי הוא באמת לא שומע את הסביבה. כל הבדיקות יצאו תקינות. התייעצנו עם מס' גורמים, כולל רופא הילדים וכולם אמרו לחכות לגיל 3. גם נאמר לנו שילדים עד גיל 3 הרבה פעמים בכלל לא משחקים "יחד", אלא "ליד", ושכל הסימנים המוזרים יכולים להסתדר עד גיל 3, אפילו 3.5.

אז עברה לה שנה והגענו לגן העיריה המיוחל. בגיל 3. כחודש לאחר תחילת השנה הגננת תפסה אותנו לשיחה. "אתם יודעים שהילד מתנהג מוזר?" אמרנו לעצמנו:"אוי לא, לא עוד פעם הדבר הזה". שאלנו אותה "מה הכוונה שלך ב"מוזר"?. היא התחילה לספר שהילד משחק משחקים עשירים מאוד עם עצמו, שיש לו עולם פנימי מדהים ומגוון, אבל שהוא לא מתייחס כ"כ לילדים האחרים (אמרנו לה שהרבה ילדים בגיל זה הם עדיין לא ממש יצורים חברתיים, ושזה בסדר לפי כל הגורמים המקצועיים שאיתם התייעצנו והיו לא מעט כאלו). היא המשיכה ואמרה שהוא לא ממלא אחר הפעולות שהיא מבקשת (הילד נכנס לראשונה לגן עיריה, באמת מוזר שהוא מתקשה למלא אחר סדר היום הנוקשה, לעומת סדר היום הקליל והמפנק שהיה בגן הפרטי..), אמרה עוד שהוא לא מסתכל בעיניים (הילד ביישן!) שהוא לא יוצר קשר עם ילדים אחרים בגן (ביישן! כבר אמרנו?), שהוא מכונס מאוד בתוך עצמו, שהוא מדבר מוזר, עם שגיאות – מתבלבל בין אני לאתה, כלומר קורא לעצמו אתה במקום אני, חוזר על עצמו הרבה, ומדבר לא כמתאים לבני גילו (מה היא רוצה? הילד בלחץ מהמסגרת החדשה ומתבייש וזה גורם לו לבעיות בדיבור! בנוסף, נולד לו אח כשבועיים לאחר שהתחיל את גן העיריה – זה כשלעצמו יוצר חרדות ופחדים וריגרסיה..). ולבסוף – המלצתה הסופית הייתה – "לכו למכון להתפתחות הילד – גילוי מוקדם לבעיה יכול להציל אותו!". אז ניסיתי להבין מה היא חושבת ושאלתי אותה על מה היא מנסה להצביע, אז היא אמרה "אולי הוא על הספקטרום, מי יודע? חשוב שתבדקו עם אנשי מקצוע". איך למען השם כ"כ בקלות גננות היום מדברות "על הספקטרום" בכזו נונשלנטיות כאילו כל ילד שני אמור להיות שם.. התופעה של אוטיזם ("הספקטרום") נחשבת נדירה.  הלכנו הביתה מבואסים והתחלנו לחשוב על הדברים ולפרק לגורמים. להמשך הכתבה לחצו כאן

 

 

 

Share.

4 תגובות

  1. Pingback: הגננת מתעקשת שלילד יש בעיה? חלק ב

Leave A Reply

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.