בואי נודה בינינו לביו עצמנו: אחת המחשבות הראשונות שעברו לנו בראש כשנודע לנו על דבר ההריון המרגש היא: מתי הרגע שבו נוכל להתחיל ולעשות קניות לקטן או לקטנה שבדרך? יש מיטה, שידה וארון אצל הדודה מבת ים? כמו חדש? לא, לא, לא, זה לא בצבע של החדר, זה לא בגודל המתאים, זה גם ממש לא הסגנון שלנו. אנו נשתמש בכל תירוץ רק כדי להימנע מההצעה לקבלת משהו "יד שניה".
גם אני, חסידת קניות וחובבת שופינג מושבעת, חיכיתי (לא כל כך בסבלנות) וציפיתי (נו טוב, ספרתי את הימים והלילות) עד שאוכל להתחיל את מסע הקניות של חיי ולמצות את הכישרון שטמון בי (בכל אופן טיפחתי אותו במשך שנים על גבי שנים). לקנות, לבזבז ולהשקיע בעתיד ילדתי הראשונה הייתה המשימה המורכבת ביותר שתכננתי בתשעת החודשים של ההריון. את סיבוב הקניות הראשון התחלתי עם בטן הריונית של חודש חמישי. שששש… שהסבתות לא ישמעו. הסבתות האלה, שנמנעו בזמנו מקניית דברים לתינוק עד הרגע שבו יצא לאוויר העולם כנראה ידעו דבר או שניים. בתור אחת שנמצאת כבר אחרי הלידה – יש לי את ההבנה שהן ידעו (ועדיין יודעות) בדיוק על מה הן מדברות..
בואו נודה כולנו ולא נתבייש: כמה דברים מיותרים רכשנו עבור התינוק עוד לפני הלידה ולפני שידענו בכלל מה זה בייבי סנס, סטריליזטור ורגליות? תקום ותעמוד אותה אחת שבארון התינוקות שלה לא מצויים מוצרים חדשים, שנמצאים עדיין באריזתם המקורית ושלא נעשה בהם שימוש. אצלי מדובר על מחמם מגבונים (הילדה נולדה בכלל בקיץ), ערימות של שמיכות קיץ וחורף (עוד אפשר היה לחשוב שכל בגד צריך שמיכה תואמת משלו), כובעים ועוד. זה לא אנחנו אשמות, באמת שלא. זו השיטה. אנחנו מגיעות לחנות מוצרי התינוקות, אמהות לעתיד, פעורות וצעירות, לא יודעות דבר על שמתכנן לנו העתיד. שם אנו נופלות היישר אל תוך ידה המלטפת והרכה של המוכרת שיודעת שאם זה ילדנו הראשון אנחנו שלה.
אני אישית עשיתי כבר המון רכישות מיותרות. את הביגוד הראשוני שנקנה לפני הלידה – חולצות המעטפת והאוברולים מסורבלים (כדי שלקטנה יהיה חם ונעים) החליפו מהר מאוד חולצות אוברול פשוטות ללבישה וחמות לא פחות עם מכנסי 3/4 חמודות וגרביים תואמות. מצעי הפלנל התואמים את צבע המיטה הוחלפו מהר מאוד לסדיני מיטה איכותיים לא פחות (אבל זולים הרבה יותר) ונתנו לחדר צבעים נוספים (יש שיאמרו לא קשורים,נכון, אבל אני אומרת שהילדה גדלה להיות סטייליסטית מקורית). תיק ההחתלה היקר שנרכש במאות שקלים נמצא כלא נוח בעליל, גורש לאלתר והוחלף בתיק תוצרת Carter's שנרכש דרך EBAY ב – 30 דולר בלבד. ומה לגבי הרכישות הגדולות של מיטה ושידת החתלה? פה אהיה חייבת להיות ישרה ולהודות כי שידת ההחתלה (הממש יקרה שלנו) נמצאה כגבוהה מדי ואני, מטר חמישים (טוב נו, קצת פחות) מצאתי את עצמי לא פעם עומדת על קצות האצבעות כדי להצליח להשחיל את הראש של הקטנה לתוך החולצה. והמיטה? מיטה יפה, כיאה לנסיכה, אבל גם היו פשוטות ממנה שהיו יכולות לעשות בדיוק את אותה העבודה.
מעבר לכך, רובנו שוכחות או יותר נכון בוחרות להתעלם מהעובדה שאחרי הלידה כנראה שיהיה עלינו לפנות חדר שלם רק למתנות שנקבל. רובנו ממשיכות ברכישות מטורפות של דברים שידוע שנקבל לפחות מעוד שלוש דודות רחוקות ושתי חברות לעבודה. עד כה בביתי הקט מתמקמים להם שלושה (!) מזרני פעילות, שתי אוניברסיטת ענקיות, סטוקים של בגדים (שחלקם גם לא נלבשו מאחר וקצב הגדילה של הקטנה לא התחשב בכמות הבגדים שנרכשו לכבודה) וגם המון המון צעצועים. לצערי, אינני אוהבות להחליף מתנות ובכנות מלאה חבל שכך. לאלה מביניכן שהפגם הזה איננו מצוי בה מקווה שתשכיל ותצא לשופינג של החלפות בכל פתיחה של אריזת מתנה שלא יהיה בה שימוש. זה חוסך המון כסף!
חברות אומרות שבילד השני הכול משתנה. לטענתן את מפוקחת יותר, מבינה יותר וכנראה בעלת תקציב קטן יותר (כי שני ילדים זו כבר מעמסה כלכלית לא פשוטה בימינו). הן כבר יודעות מראש מה כדאי ומה לא. המוכרות בחניות כבר לא יכולות ללטף אותן ולהניח בעגלה שלהן את המילה האחרונה במחלקי המנות של שנות ה – 2000 שעולים "רק 50 ₪ לאחר הנחת מועדון". אני רק מקווה שאזכור עד אז להבחין בין עיקר לטפל ובאמת אדע שהעיקר הוא בנוחות ולא פחות בתקציב. אם לא, תמיד יהיה לי את הכתוב פה כדי להיזכר. אמהות חדשות לפני לידה – קראו והפנימו.
בברכת מסגרת אשראי חיובית ורגועה.
סיגל, חיה במאמאלנד.
הכותבת היא אמא לבת חמישה חודשים, בינתיים בחופשת לידה. לבלוג של סיגל בתפוז
