עדי שוורץ קון, בת 30 מחיפה, החליטה לחלוק את מה שעבר עליה במסגרת הלידה השקטה שעברה. מתוך פייסבוק.
לידה שקטה. שקט אין שם באמת. הכי הרבה רעש שסבלתי בחיי. השקט היחידי שיש שם הוא שקט ההשתקה. נשים מושתקות.
נעלמתי. עברו חודשיים מאז ילדתי את הבן שלי. שלנו. שלושה חודשים של גיהנום בהם לא דיברתי עם אף אחד. נעלמתי. החודש, חודש המודעות ללידות שקטות. הבן שלנו אמור היה להיוולד שבוע הבא. יום לאחר יום כיפור. החלטתי לכתוב לא כי חזרתי לעצמי כי זה לעולם לא יקרה עוד.
בחרתי לכתוב בכדי להפר את קשר השתיקה. השתיקה לא שלי ושל אחיותיי הנשים אשר לא חזרו מקרב זה אלא לצעוק בפניהם של כל אלה אשר השתיקו ומשתיקים את אשר עברתי. לצעוק אל תוך השקט שכפו עלי כל אלו אשר השתיקו אותי וביטלו את האובדן שלנו . הכאב שלנו . האבל שלנו! שהוזילו ולו במעט את עוצמת הקשר שבין אם לתינוק. שהוזילו את עוצמת הטראומה והחוויה. ויותר מכל שהוזילו ממך ילד שלי. החלטתי להיות אמיצה ולספר ולשבור את קשר השתיקה כי לא אני זו שצריכה להתבייש!
הילד שלי נולד בשבוע 30 תחילת חודש שמיני. ב25.7, הוא שקל 1.500. היה לו שיער שחור והיה לו שם. במשך שמונה חודשים הוא היה בתוכי והיה לו אופי ושעות שינה והוא בעט והגיב למגע ולמוסיקה ולקולות. הוא היה שובב ואהב לבעוט. הוא גם אהב כשאני אוכלת כל דבר כתום.
הייתה שקיפות ושתי סקירות והכל היה מושלם. בדיוק כמוך. ואז הרופא אמר שאפשר לעשות עוד סקירה אבל זה לא חובה הרוב לא עושים. ואז הכל התחיל להתמוטט. פתאום לא רואים דברים. בדיקות גנטיות. מי שפיר. ועוד ועוד בדיקות. בכל בדיקה לוקחים אותך ממני עוד קצת ועוד קצת.
שבוע 30 הם מבהירים שהם לא אומרים לי לעשות הפלה אבל..אומרים.
וקחי את ההחלטה הקשה ביותר בחייך. להרוג את הילד שלך. אה..ותחכי שבוע שלם לועדה. בכדי שתוכלי לשבת מול שני גברים ולבקש מהם שיאשרו לך להרוג את הילד שלך. ואת לא מבינה. כי הוא מושלם. אז איך זה שכולם אומרים רק כמה הוא לא בסדר.
72 שעות. 72 שעות של צירים. 72 שעות בהן 5 אנשים דחפו ידיים לתוכי. 72 שעות שהתחילו בזריקה שהרגה אותך. את כל מה שיכולת להיות. ובעיקר הרגה את כל מי שהייתי עד אותו הרגע.
72 שעות של כאב ושנאה עצמית. כי מגיע לי שיכאב לי. כי אני לקחתי את ההחלטה.
48 שעות של אפידורל. 3 שעות של לידה.
ואז אתה נולדת. ילד שלנו. בננו הבכור.
סליחה שאני חולקת את הסיפור שלך. שלנו. חשוב לי להעביר לכל אותם אלה שאמרו לי שלא באמת ילדתי. שלא באמת היית ילד.
לכל אישה באשר היא אשר ילדה ויודעת כאב לידה מהו. הכאב הזה שעובר מיד כאשר שמים בידייך את הילד שלך. אצלי הוא לא עבר. הוא רק התגבר.
אז לכל אותם המצקצקים ומעבירי הביקורת ונותני העצות. אני הייתי בקרב. במלחמה. וחזרתי מהתופת כאשר איבדתי חבר קרוב. איבדתי חלק מעצמי. וחזרתי נכה ללא איבר. שהגוף בוכה את לכתו ולא יודע מנוח.
אני שכבתי שם בשדה הקרב פרומה שבורה ופתוחה לכל החל מהרגליים ועד סיבי נשמתי. ולקחו אותו. נתתי אותו לעולמים.
חזרתי הביתה אך לא באמת חזרתי מהקרב. משם לעולם לא אשוב עוד. מדממת. הלומה. אנוסה.
גופי מחפש את הילד. רוצה להזין אותו אך הוא לא שם.
זוהי פוסט טראומה! לכל דבר ועניין! ובתוך שמירת הגוף הרפואית תמיד ישנה זילות הנפש.
והיום אני כותבת כדי שלא יהיה מקום לכל אותן אחיותיי באשר הן ולמלאכים שלנו. שלא יזלזלו בנו יותר לעולם. ולא ישתיקו אותנו. כי שקט לא היה שם.
היו צעקות ובכי וכאב. ולב שבור וחלומות מנופצים.
ולכן לכל אותם המצקצקים והמייעצים וחסרי הרגישות. הנה רשימה של דברים שלעולם אל תגידו לאישה כמוני. שילדה!!! את בנה ולא תזכה לגדלו.
* אל תספרו לי על דודה שלכם שעברה דבר דומה והחליטה להשאיר את התינוק והכל היה בסדר. – לא, אני לא רציתי להרוג את הילד שלי סתם!
* אל תגידו לי איזה מזל שגילו בזמן.- לא, אני לא מרגישה שזה מזל ולא זה לא מנחם.
* אל תגידו לי שאני עוד צעירה ויהיו לי עוד ילדים.- ילד זה לא צעצוע , לא מחליפים ילד בילד והכל בסדר.
* אל תגידו לי שהצילו לנו את החיים כי ילד פגוע הורס את החיים. זה לא מנחם.
* אל אל אל!!! אל תגידו לי שזה לא היה ילד!!!!!!!! ושזה היה רק עובר. תתביישו לכם!
*והכי חשוב. אל תגידו לי איך וכמה זמן להתאבל!! זה האבל שלי האובדן שלי ואין לו גבולות זמן או דרך שמתאימה לכם!
זה שלא נעים לכם לשמוע על כך לא אומר שאתם צריכים להפחית מהכאב שלי. אל תלמדו אותי איך לכאוב ואל תכפו עלי את הדרך שנראית לכם נכונה!!!
זה לא שלכם זה שלי. שלנו. ולא תקחו את זה מאיתנו.
מה כן לעשות??
תחבקו. תתנו לנו. תהיו רגישים וחמלים. מספיק לומר את האמת..שזה נורא ואתם מצטערים עבורנו.
תדעו שכל אישה אשר עוברת לידה שקטה מרגישה כאב עצום. ריקנות. בושה. מרגישה שהגוף בגד בה. שהיא לא מספיק אישה. ועוד אלף ואחד רגשות נוספים ואיומים. אל תוסיפו לכאב הזה.
ואל תתנו יד להשתקה.ולך בעל שלי. אהוב שלי. האבא המושלם.
תודה שהיית איתי בקרב. שאהבת ותמכת ללא גבולות. כעת יש לנו קשר אחוות לוחמים אותו רק אנחנו וכמותנו נבין.
מי שרוצה לפנות לעדי מוזמנת דרך המייל – Adi170789@gmail.com
